החלטה בתיק מ"ת 14905-04-13

בפני בקשה למעצר עד תום ההליכים לפי סעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996.

נגד המשיב, נביל אסלן, הוגש כתב אישום, בן שני אישומים, המייחס לו עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע (לפי סעיף 499(א) לחוק העונשין), שוד בנסיבות מחמירות (לפי סעיפים 402(ב) + 29  לחוק העונשין), סחיטה באיומים (לפי סעיפים 428 + 29  לחוק העונשין),  וגניבה או פירוק מרכב (לפי סעיפים 413ד(ב) + 29  לחוק העונשין).

על פי המתואר באישום הראשון, המשיב, יחד עם באסל עווד (להלן - " באסל" או " השותף"), קשרו קשר לשדוד חלקים מ"באגר" (דחפורון) שהיה באתר בנייה באזור נס עמים. ביום 16.3.13 הגיעו המשיב ובאסל לאתר הבניה, איימו על המאבטח ששמר על המקום בעזרת אקדחים הנחזים לאמיתיים, כפתו את ידיו ואת רגליו, לאחר מכן ניגשו לבאגר ופירקו חלקים ממנו ששוויים כ- 150,000 ש"ח. לאחר שהחביאו את החלקים במבנה נטוש, התקשר המשיב לבעל הבאגר ודרש ממנו תשלום 45,000 עבור החלקים, תוך שהוא מאיים עליו. בעל הבאגר ענה תחילה כי אין לו את הסכום, אך לאחר איומים מצד המשיב ובאסל, הוא הסכים להיפגש איתם, ושילם להם 27,000, זאת לאחר שאיימו עליו בעזרת אקדחים הנחזים לאמיתיים.

על פי המתואר באישום השני, המשיב ובאסל קשרו קשר לשדוד שליח פיצה, לשם כך ביום 17.3.13 הם התקשרו והזמינו פיצה תחת שם של מישהו אחר, ובעת שהשליח הגיע להיפגש עמם בכניסה לכפר מגוריהם, הם שלפו אקדח הנחזה לאמיתי, ודרשו ממנו להשאיר את הפיצה ולעזוב את המקום.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, עתרה המבקשת למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים. יצוין כי נגד השותף, באסל, הוגש כתב אישום ובקשת מעצר נפרדים.

הצדדים אינם חלוקים ביניהם על קיומן ראיות לכאורה. המחלוקת נסובה סביב מידת מסוכנות של המשיב ואפשרות שחרורו לחלופה.

המבקשת טענה כי שני המקרים המתוארים בכתב האישום, שהתרחשו בסמוך אחד לשני, מאפיינים פעילות עבריינית ולא מעידה חד פעמית, ולכן הם מעידים על מסוכנות גבוהה המשתקפת מהמשיב. בנוסף ציינה המבקשת כי המשיב הודה במיוחס לו, ומשפטו צפוי להסתיים בהקדם, לפיכך אין לשחררו.

המשיב מצדו טען שמדובר במעידה חד פעמית, ועצם העובדה שהודה בביצוע המעשה ומשפטו אמור להסתיים במהרה, אינו אמורה להוות שיקול לאי שחרורו. עוד טען המשיב כי נסיבותיו האישיות ועברו הפלילי הנקי מצביעים על מסוכנתו המופחתת ומהווים שיקול נכבד בשקילת שחרורו לחלופת מעצר. המשיב הפנה גם לתסקיר שירות המבחן החיובי בעניינו, והציע שתי חלופות מעצר.

דיון והכרעה

המשיב הסכים  לקיומן של ראיות לכאורה, ואף אני סבור, לאחר בעיון בחומר הראיות כי קיימת תשתית ראייתית טובה לביסוס האישום נגד המשיב. יצוין בקצרה כי המשיב הודה במיוחס לו כבר בחקירתו השנייה בכל המיוחס לו והפליל את שותפו, אולם בחקירתו המאוחרת יותר הוא ניסה לחזור בו מהודאתו.

בהודאתו המשיב מסר כי ביצע את המעשה המואר באישום הראשון בשל קשיים כלכליים בהם נתקל, ובמטרה לכסות את חובותיו, ואילו המעשה המתואר באישום השני ביצע "בצחוק" ולא הייתה לו כוונה כלשהי. על אף זאת, סבורני כי רמת תכנון המעשה המתואר באישום הראשון מצביעה על דפוסי חשיבה עבריינים, ואף מצביעה על סיכוי גבוהה להישנות העבירה. מכאן, שברור הוא כי משתקפת מסוכנות גבוהה ממעשיו של המשיב.

יתרה מכך, ועל אף שהמבקשת לא טענה זו, סבורני כי לא ניתן לשלול את החשש לשיבוש הליכי משפט במקרה זה, לנוכח היותם של המשיב ושותפו, המואשם בכתב אישום נפרד, תושבי אותו כפר. מכאן שקיימות עילתו למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים כנגדו.

מצוות החוק היא שיש לשקול ולבחון אפשרות לשחרור לחלופת מעצר גם במקרים בהם קיימת עילת מעצר, לרבות בעבירות חמורות. הלכה ידועה כי המעצר אינו מקדמה על חשבון העונש, וככל שישנן שיקולים נכבדים בעד שחרורו של המשיב לחלופת מעצר, כגון תסקיר חיובי והעדר עבר פלילי, יש לשקול בחיוב את השחרור [ראו: בש"פ 1911/11 רווה נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו,  22.3.11)]. בית המשפט מביא בחשבון לעניין זה כי לעולם אין חלופת מעצר שהיא הרמטית ובוחן האם החלופה מספקת מענה סביר לצורך שמירה על בטחון הציבור ואיון הסיכונים העולים מעילות המעצר [בש"פ 3476/13 פלוני נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 20.5.2013) פסקה 13].

ביום 17.4.13 הוריתי על הפנייתו של המשיב לשירות המבחן, וביום 19.5.13 התקבל התסקיר.

מדובר בתסקיר חיובי, המצביע על אפשרות נמוכה להישנות העבירה, יחד עם זאת, ציין שירות המבחן כי במשיב (צעיר בן 22) טמון פוטנציאל להתנהגות שלילית במידה ויחבור לדמויות שליליות, לכן קיים צורך בפיקוח סמכותי.

שירות המבחן המליץ על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר בבית דודתו בנהריה, בפיקוח אלקטרוני ואנושי, תוך שילוב הליך טיפולי. לגבי המפקחים, המשיב הציע את הוריו, סבו, סבתו, דודתו ובעלה כמפקחים. שירות המבחן התרשם לטובה מהמפקחים והמליץ עליהם, למעט הסבא והסבתא.

סיכום ביניים

בנסיבות העניין, ותוך שבית המשפט מביא בחשבון את חלוף הזמן (כחודשיים) מעת שנעצר המשיב, תקופה שתהווה עבורו גורם מרתיע, ולאור המלצת שירות המבחן, סבור אני כי יש מקום לבחון את חלופת המעצר המוצעת ולשקול את אפשרות שחרורו של המשיב לחלופת מעצר.

אני קובע את הבקשה להמשך דיון ליום 26/5/13 שעה 13:00.